חיוך ליצן האדמה של בית ספר נופים ממשיך להבנות. כרגיל בבית ספר נופים הילדים והצוות מתגייסים בצורה מאוד יפה לפרויקט. התמונות כפי שתראו מדברות עבור עצמן.
הפרויקט הזה מאוד גדול. יחסית לספסלים שבניתי עם ילדים הוא הספסל הכי גדול. כמויות הבוץ שאנחנו משתמשים בהן הן אדירות. לכן גם התפקיד של נהגי העגלות הוא מאוד חשוב. לכל עגלה יש צוות של 3-4 ילדים שאוספים חול לתוך דליים בזמן שאחד מהילדים נוהג הלוך וחזור עם העגלה. כמעט ואין מריבות בין הילדים על תפקיד הנהג, כל מספר דקות הם מתחליפים לבד מאחר שהעגלה מאוד מקלה על שכיבת החול אבל עדין המשימה הזאת מעייפת.
העבודה היא רבה. גם הצוות של בית הספר מתגייס לעבודה. המנצח על גיוס הצוות הוא ללא ספק שי (בתמונה מצד ימין). המחנכת דפנה הובילה את הכיתה שלה לעזור בפרוייקט והתלמידים שלה הם ללא ספק כוח מאוד רציני מאחורי הפרוייקט.
המורה דפנה הצליחה לגייס את הכיתה שלה בצורה יוצאת דופן. אין ילד אחד שלא רצה לעבוד ולהשתתף בתהליך בניית ספסל האדמה. כאשר הכיתה הייתה צריכה לחזור ללמוד והייתה אפשרות למספר מתנדבים להשאר לעבוד, לדפנה לא היה פשוט לבחור מי יישאר לעבוד בבוץ. ההתגייסות היוצאת דופן של הכיתה גרמה לכך שכולם רצו להשאר… הציניקנים יגידו שבטח כל תלמיד יעדיף להשאר בחוץ מאשר לחזור לכיתה, אבל העבודה איתנו בבוץ היא עבודה פיזית לא קלה. לכן הילדים שמצביעים בתמונה בוחרים בעבודה שהיא לא יותר קשה מלשבת בכיתה וללמוד.
מהר מאוד התלמידים מתמקצעים במלאכת הבנייה בבוץ. ההסברים שלי הופכים ללא רלוונטים כאשר כל תלמיד מפתח בשביל עצמו את שיטות העבודה היותר נוחות לו. כמובן הילדים גם לומדים לשתף פעולה והדינמיקה בנייהם רועשת אבל גם נעימה באותו הזמן.
מתקרבים אל סוף היום. התלמידים של דפנה חוזרים אל הכיתה ובסוף היום חוזרים אלינו עם תלמידים נוספים מכיתות אחרות לתגבורת. העבודה בסוף היום רגועה ושקטה יותר.
סוף היום. השפה מקבלת צורה ובתמונות של המפגש הבא ניתן לראות איך השפה מקבלת חיים!
כל הכבוד לתלמידי ומורי בית ספר נופים על העבודה הנמרצת ושיתוף הפעולה בין התלמידים.