למפגש הזה אני מרגיש שהגעתי עם רשימת מכולת. כל מיני סידורים קטנים וחשובים. לסדר ארובה, לנקות את הלבנים שאיתם בנינו את הבסיס, לעשות שכבה נוספת של בוץ על הכול, לתקן את הכניסה של הטאבון ועוד… במקביל הבטחתי לנעה, המחנכת של הכיתה, שהפעם המפגש יהייה קצר. לשמחתי הספקנו הכול.
במפגש הקודם התלמידים אספו יותר אדמה מהכמות שהיינו צריכים. עכשיו הם נהנים מזמינות של אדמה בקרבת מקום.
הכנו מלא בוץ. המון. בריכה אחת של בוץ הספיקה לנו לעשות שכבה עבה של בוץ על כל הטאבון ועוד נשאר לנו עודף של בוץ לעבודות שונות נוספות על טאבון הבוץ.
צוותים קטנים עושים עבודות קטנות ולאט לאט רשימת המשימות להיום נגמרת. את הניקיון סיימנו, הארובה בשלבים מתקדמים ויש לנו עוד המון בוץ כדי להמשיך את כל המשימות ללא עצירה נוספת להכנת בוץ.
קבוצה של מנהלי בתי ספר בטיול שנתי על מיחשוב עברו במקום. התלמיד דניאל ואנוכי עמדנו מולם והסברנו להם על הטאבון בוץ. דניאל סיפר להם איך בנינו, מאיפה הבאנו את החומרים. אני ניסיתי להסביר למה הפרוייקט חשוב. היה לי קשה וגמגמתי. הרי את התהליך והחוויה של התלמידים והצוות מאוד קשה להכניס אל תוך תיאור מילולי. לא ברור לי מה המנהלים למדו והבינו מתוך ההסבר שלי אבל בדבר אחד אני בטוח. בסופה של השיחה ההתרגשות שלי חלחלה את תוך הלבבות של אותם מנהלים ועד סופו של ההסבר הם התרגשו ומחאו כפיים.
למראית עין המהות של הפרויקט היא עבודת הצוות. אני מרגיש שיש בעבודה גם העצמה של תלמידים ויצירת מפגש מורה-תלמיד יחודי.
אני הבטחתי לנעה כהכנה ליום זה שלא נעבוד קשה מידי. הכיתה למחרת היום יצאה לטיול שנתי ונעה רצה שישמרו כוחות. עכשיו בבית כשאני מסתכל על כל הדברים השונים שעשינו במפגש אחד אני מקווה שלא הגזמתי איתם…
סוף המפגש השלישי. הטאבון חתיכי…