המפגש השלישי של בנייה בבוץ בקיבוץ משאבי שדה נגמר. במפגש זה חוויתי כמה לא פשוט לנו המבוגרים בכלל ולי בפרט ליצור מוטיבציה ואנרגיה אצל ילדי כיתות ז'. במפגש הקודם של בניה בבוץ עם הקבוצה, אני הבנתי שעלי לתת לנוער מוטיבציה. עלי לגרום להם להבין שהפרויקט הוא רציני, מקצועי ומיוחד. לצורך כך בעצה עם הצוות החינוכי של הקיבוץ הוחלט על התוכנית הבאה, תוכנית כפולה:
1. לעבות את שורות ילדי כיתה ז' על ידי צירוף ילדי כיתות א-ד.
2. לתת לילדי כיתות ז' אחריות בהובלת המפגש וחניכת הילדים הקטנים בעבודה בבוץ.
לפי תוכנית הפעולה, עכשיו יש לקבוצת נערי כיתה ז' אחריות ולכן יש להם צורך אמיתי להיות רציניים, אנרגטיים ופעילים. קבוצת הנוער התאספה בפינת החי לפני בואם של הילדים הקטנים כדי לבצע את ההכנות בשטח. לקבוצה היו שלוש משימות לארגן לפני בואם של הקטנים: איסוף האדמה לבנייה, סינון האדמה וחלוקת אחראיות לזמן המפגש. הספקנו לעשות רק את השניים הראשונים ובכך נוצר לדעתי הסדק הראשון בתכנית הפעולה…
מחזיקים אצבעות לפני בואם של הילדים הקטנים.
החברה הקטנים הגיעו. במעגל הצגתי את עצמי ואת דקלה שבאה לעזור בהדרכה של הבוץ. בטעות, לא הצגתי את הנוער בשמותיהם. במסגרת הקיבוצית מאוד חשובה לנוער ההפרדה בניהם לבין הקטנים. ייתכן שבעקבות זאת שלא הצגתי אותם, ואולי גם מסיבות אחרות, שארית המוטיבציה שנשארה לנערי כיתה ז' אחרי ההכנות הלא קלות נעלמה. קבוצת הנערים נמרחה בחוסר אנרגיה טוטאלי על נחש הבוץ מבלי יכולת תנועה רצינית… כתגובת שרשרת לנערים היושבים, גם כל הבנים הצעירים של כיתות א-ד נעלמו מהפעילות והחלו לשחק בכדור ולהסתובב בפינת החי. מרגע זה ועד סוף הפעילות קבוצה עליזה של שמונה בנות נשארה לעבוד בבוץ עם תוספת חיזוק של אחד מנערי כיתה ז' וגיחה קצרה של שאר הבנים לקראת סוף הפעילות.
עבודת הטיוח בבוץ מתחילה לתת לספסל הממוחזר את צורתו הסופית והיפה. הדרך עוד ארוכה עד לקבלת הספסל הסופי אבל העבודה המדויקת של המבצבצות הצעירות נותנת כבר את האופי המאוד ייחודי של נחש בוץ זה. לעיתים עולה האשליה שזהו, נשאר רק לקחת את הצבע ולצבוע. מבחינתי יש עוד עבודה של בוץ. המדד לסיום העבודה בבוץ הוא הרגע שבו אני מסתכל על הנחש ואני מרגיש שיש לו אופי מיוחד ואישי. אני מחפש לראות בנחש הבוץ סימן של חיים. אם אני לא משתכנע שהוא כמעט חי, אז אני לא יכול לצפות מהילדים שהם יירצו אותו בתור שותף למשחקים העתידים שלהם.
במפגש הקודם של הבניה בבוץ לא הספקנו לצפות את כל נחש בשכבת טייח בוץ חדשה. לכן במפגש זה היה עלינו לטייח בבוץ את כל האזורים שלא טויחו במפגש הקודם ובנוסף כיסינו את כל שאר חלקי הנחש בשכבה חדשה של בוץ על מנת לעבות אותו ולתת צורה אחידה ויפה.
חלק מהבנים של כיתה ז' חזרו לקראת סוף הפעילות לתמיכה ועזרה. הבנים הצעירים של א-ד עד סוף הפעילות לא ניגשו לעזור. זו הפעם הראשונה שאני פוגש ילדים צעירים שלא רוצים לעבוד בבוץ, אבל כאמור ההשפעה והדוגמה האישית של הילדים הגדולים ככל הנראה מאוד השפיעה עליהם.
הבנות לא מתייאשות או מוותרות. לאורך יותר משעתיים וחצי הבנות עובדות ללא הפסקה או מנוחה. העבודה הפיסולית בבוץ והשירה האפריקאית במקהלה עם דקלה גורמות לשעות לחלוף בהנאה ובמהירות.
הבנות בתמונה למעלה עובדות על הגימור של שכבת הבוץ. העבודה עם כלי העבודה דוחסת את הבוץ וכך מחזקת אותו ויוצרת שיכבה אחידה ויפה.
העיקרון של בניה בבוץ בעזרת צמיגים ופסולת הוא פשוט. ממשיכים להוסיף שכבות של בוץ עד שהעובי הכולל של הבוץ הוא מספיק עבה כדי שלספסל האקולוגי תהייה מספיק עוצמה להחזיק ילדים המשתוללים עליו. בנוסף השכבות השונות של הבוץ לאט לאט מעצבות את הספסל האקולוגי בצורה המיועדת לו.
תם ונשלם מפגש זה. נחש הבוץ קיבל צורה ואופי. לקראת המפגש הבא עלינו להמשיך לעצב את ראש הנחש. השפה העליונה של הנחש קטנה משמעותית לעומת התחתונה. במפגש הבא נעבה את השפה העליונה וכך נגיע לסוף שלב העבודה בבוץ ונתחיל את איטום הספסל למים.